זה שנים שעל הנסיעה חזרה מהשחקים מול מכבי חיפה רשום דיכאון, שתיים וחצי שמרגישות כמו שנתיים ומכאן שהתוצאה היא לא עניין חדש, been there, done that.

רק שבכמעט כל העונות הקודומות המשחק לא הרגיש כ"כ מייאש, תחושה של אפסות ושל התבטלות מוחלטת.

גם אז בימים שהיינו בוכים על הלוזריות הבאר שבעית ועל האופי הקלוקל והמתרפס של הבאר שבעים עלי אדמות, היינו חוטפים שלישיה, רק שלאחריה באין לחץ היינו מתחילים לשחק.

זה לא היה נגמר בניצחון, בד"כ רק בשער או שניים, אולי גם חיפה היתה מוסיפה עוד אחד אבל זה היה נראה כמו משחק כדורגל. משחק כדורגל בין 2 קבוצות שמנסות להבקיע.

יותר מכל דבר אחר מהמשחק הזה יצאתי עם חוסר האמונה של השחקנים באדום, כי זה קורה שחוטפים גול והאוויר יורד.

קורה גם שאח"כ עודרים אותך ומבקיעים עוד שני גולים שיכולים בקלות להראות כמו עוד 5.

אבל בכדורגל שער הוא עניין שאמור לשנות מומנטום, לייצר מומנטום, בטח כשאתה מצמק ל 3-1 שהרי שער אחד והעסק מקבל צורה חדשה.

רק שגם אחרי הפנדל לא לגמרי משקף ושער די משום מקום אי אפשר היה לזהות אמונה על הפנים של שחקני הפועל באר שבע, גם לא נסיון לייצר מצבים מתוך משחק מבולגן.

במקום להלחיץ את שחקני חיפה או כאמור לנסות לעשות את זה באר שבע חזרה אחורה לשמור על הפיגור המכובד, לכו תדעו אולי יתברר שיש גם משחק גומלין שם שער החוץ שלנו יכול להיות קריטי.

חוץ מזה? 18 דקות קרובות בהגדרתן לכדורגל, החמצה אחת לא ממש נתפסת של פדידה, לאחריהן שער די ביזארי ואודברוב זמן קריסה, של קבוצה שבאה חסרת אמונה בעצמה.

אבל זה בראייה קצרת מועד, כי עם מעט אמונה וביטחון בדרך באר שבע הרוויחה היום מגן שמאלי, לא עניין שצריך להקל בו ראש.

ב18 הדקות הראשונות חיפה שזיהתה באגף שמאל שני שחקנים צעירים הלכה בעיקר משם, משה אסולין נתן עוד משחק סולידי של קשר רלוונטי ודוידזדה שקיבל על הפרצוף את האגף הימני הכי מאיים בארץ לא עשה חשבון לאף אחד, לא פחד לעלות למעלה, שיגר כמה הגבהות מצויינות ובעיקר גרם לתהות למה היינו צריכים לחכות כ"כ הרבה זמן בשביל לראות אותו משחק. עוד יהיו לו משחקים פחות טובים בזה אני בטוח אבל זה משהו ששווה לשלם.

אחרי השער הראשון ואולי בעצם אחרי השני חיפה הבינה שחוג השחיה נמצא במקומות אחרים : דנדי אקוגו שגם בעונה שחלפה היה הרבה קשר טוב ובלם הרבה פחות ואיכשהו משום מקום נשלף להרכב הראשון והתקשה מאוד מול המהירות של טיסני חיפה , אייל שן שמהירות זה לא הצד החזק שלו וגם אבייתר אילוז שהחליף אותו באגף ימין וקישור אחורי אנמי למדי.

אם יש דרך שחיפה יכלה לפרגן לדוידזדה ואסולין זו בעובדה שמחצית שלמה היא ויתרה כמעט לחלוטין על האגף שלהם ופנתה ימינה.

וככל שהקבוצה מתקשה במשחק ההגנה שלה עזורי מוסיף קשרים אחוריים כך החלק הקדמי זה שעוד היה עובד פעם מתקשה לייצר מצבים ובאופן פראדוקסלי החלק האחורי נראה לא פחות מביך.

עזורי ואפשר להבין מדוע (הוא רוצה לשחק עם מליקסון ורביהו, שני שחקנים שתורמים מעט מאוד מבחינה הגנתית) משחק עם 3 קשרים אחורים, לכאורה זה היה אמור להפוך את מרכז השדה שלנו לקשיח, רק לכאורה.

אדמו מוחמד הוא אחד שמשקיע, עושה המון גליצים, חלקם חסרי אחריות אבל לא מהווה שום גורם בכל האמור להנעת הכדור ולהחזקה בו, יש הטוענים שגם יוסי אופיר שיחק היום, באין הוכחות אני מתקשה להאמין.

ואם לאחר שהוסרו מהם רוב המשימות ההגנתיות אפשר היה לצפות שרביבו ומליקסון יהיו אקטיבים קיבלנו עוד ערב אנמי של מליקסון וערב די סטנדרטי העונה של רביבו.

אבל כל אלו, כמו העונה הזו כולה לא מהויים סיבה להתרגש.

מלבד העובדה שאולי משום מקום ובלי הרבה כוונה הפועל באר שבע תצא מהעונה הזו עם שחקן בכיר במונחי ליגת העל (מליקסון) ועוד 3 שחקנים צעירים ורלוונטים (דוידזדה,אסולין נאסר) .

תנסו לחשוב על זה ככה ותראו איך אפילו הופעות חיוורות כאלו מקבלות פרופורציה.