חזרנו מחיפה עם הפנים בין הידיים..
חזרנו מחיפה עם הפנים בין הידיים..
Written by יאיר מחט    Monday, 08 February 2010 17:16    PDF Print E-mail

 

 

(יש הטוענים שבכלל לא הגענו) 

יאיר מחט מחפש נחמה קטנה עד סוף העונה.

 

שבוע שלם אני עושה הכנה פסיכולוגית לילד שלא יתאכזב אם אנחנו נפסיד ובגדול. והילד מתעלם, לא מראה עניין קל. "טוב אבא, הבנתי, הם יקרעו אותנו", נשבר גם הוא בשישי בערב. נרגעתי.

הכי טוב שיגדל ויהיה כמוני, פסימיסט מובהק. למה לפתח ציפיות מהקבוצה ? גם ככה הסוף ידוע.

הכי טוב להכין עצמנו לאכזבה שתבוא, לא לפתח שום ציפיות, לשבת בסבבה מול הטלוויזיה – ולאכול את הלב. בשנה של 16 קבוצות היינו צריכים ליהנות יותר, לראות יותר דוידזדות ואסולין מאשר שן אופיר ופדידה.

יכולנו לקבל קבוצה של אמצע טבלה עם חומר מקומי ושמחה ברזילאית. אני חושב שההפסדים אז היו יותר נוחים לעיכול. תודו בעצמכם, אחרי שראיתם 3 ב"שים בהרכב השבת, מהם 2 ממש נוער, לא התבאסתם פחות מההפסד להפועל ת"א למשל ? טוב נו, קצת קצת פחות ? ככה זה. אולי המאמן הבא ילמד.

אז שאפו על היציבות של הקבוצה מול הגדולות : אחרי 3 פעמים עם 3:1 בבית מולן, יצא פעמיים 4:1 בחוץ. ועכשיו ילדים – שאלה/טיפ: לפי הנוסחה הזו – מה תהיה התוצאה במשחק הבא מול מכבי ת"א בחוץ ?? להזכירכם, בווינר יש ניחוש של תוצאה גם, שווה להשקיע כמה לירות כדי להמתיק את גלולת ההפסד.

 

לא מבין את ההתבטלות הזו בפני ה"גדולות", מילא מאמן באר שבעי שרגיל לזה מימים ימימה, אבל עזורי הוא מהרצליה. מסתכל להם בלבן של הזיהום אוויר שם, אכל איתם מאותו דיקסי. מה אתה מפחד ?? הרי אם תלך אחורה ותעבה בעוד מחסומים את הביצורים, לא תחטוף? ברור שכן. וזה הוכח כבר בכמה וכמה משחקים מול הגדולות.

לא לא לנסות משהו חדש, מפתיע, מרענן? למה לא תלחץ קצת, תשנה. יוק.

אין דמיון ואין מעוף, אולי מאמא עוף. ומה אתם אומרים על זה שבטלוויזיה ובעיתונות, ואם לשקלל את הציונים, אסולין ודוידזדה יוצאים בשליש העליון בקבוצה ? למה היינו צריכים פציעות כדי להרוויח אותם? ומה זה אומר לגבי אלקיים שלא שפר מזלו ושחקנים בעמדה שלו יש מעל ומעבר ( נניח ) ? מישהו מפיק לקחים ?


אולי דווקא עכשיו יתחיל לזוז משהו בכיוון, במידה ולא ניקלע לאש שמתחילה להיווצר מתחת לישבן שלנו, ברמת גן בואכה סכנין. אולי עכשיו כבר פחות נזכיר את אותם פולנים, שהבינו שבתאונות רכבות עיקר הנפגעים הם בקרון האחורי, אז הם החליטו להוריד אותו.

מספיק עם הטלאי על טלאי, על האינוס של שחקנים לבצע תפקידים לא להם, על ממלאי מקום שזה לא המקום שלהם באמת, ועל חיזוק וביצור העורף של הקבוצה על חשבון החוד, דבר שהופך את העורף לעורף כאפות. ממש קשה עורף, עזורי. האמת שבזמן האחרון אני נשאר עוד כמה דקות בשידור כדי לשמוע את התירוצים החדשים שלו. אז זהו, שגם כאן הוא לא מגוון. ממאמן שלא מגוון בתירוצים, אל תצפו שיגוון במגרש.
עכשיו נכנסים לישורת האחרונה, 9 משחקים בליגה שלנו, טוב נו, 8, שכל אחד מהם מחייב התייחסות של קרב בלימה. אף קבוצה לא תוותר על שום נקודה, יהיה קשה בכל משחק ומשחק, גם מול נצרת ועכו בבית, תאמינו לי.

התירוצים נגמרו אדון עזורי ( וגם השחקנים, כי הוא לא לבד בעניין ) , השחקנים חוזרים מהפציעות ואפילו התגלו סימני חיים עם שחקני הבית.
אנחנו מצפים לסיום עונה טוב יותר, הקהל הגדול הזה מחכה לאהוב את הקבוצה שלו, זה קהל שילך עד קצה הארץ עם הקבוצה, רק תנו לו סיבה. ואולי, יהיה אופק חדש. אמן.